המהפך התקשורתי: סיפורו של צוות שלמד לדבר מחדש

בקומה השלישית של בניין משרדים אפור בתל אביב, ישב צוות הפיתוח של חברת הייטק מבטיחה.

מבחוץ, הכל נראה מושלם - מוצר חדשני, לקוחות מרוצים, והשקעה גדולה בדרך. אבל מבפנים, המתח היה מוחשי. הצוות, שהורכב מאנשי מקצוע מבריקים, התקשה לתקשר ביניהם.

רונית, מנהלת הפרויקט, הייתה ידועה בדרישותיה הגבוהות ובסגנון התקשורת הישיר שלה. "אני לא מבינה למה זה לוקח כל כך הרבה זמן," היא הייתה אומרת בתסכול בפגישות צוות. אמיר, מהנדס התוכנה המוביל, היה מגיב בשתיקה רועמת, מרגיש שהמאמצים שלו לא מוערכים. ליאת, מעצבת חוויית המשתמש, הייתה מנסה לגשר, אבל לרוב מצאה את עצמה בתווך, מותשת מהמתח המתמיד.

המצב הגיע לשיא כשפרויקט חשוב כמעט נכשל בגלל אי-הבנות ותקשורת לקויה. המנכ"ל, שהבין שמשהו חייב להשתנות, הביא יועצת ארגונית בשם מיכל לעבוד עם הצוות.

בפגישה הראשונה, מיכל ביקשה מכל אחד לתאר את האתגרים שהוא חווה. בהתחלה, השתיקה הייתה מביכה. אף אחד לא רצה להיות הראשון שמדבר. אבל אז, ליאת אזרה אומץ. "אני מרגישה שאנחנו לא מקשיבים באמת אחד לשני," היא אמרה. "כולנו כל כך להוטים להוכיח את עצמנו, שאנחנו שוכחים שאנחנו צוות."

הדברים של ליאת פתחו סכר. אמיר הודה שהוא מרגיש לא מוערך, ושלפעמים הוא נמנע מלשתף רעיונות מפחד שיידחו. רונית, להפתעת כולם, שיתפה שהלחץ לעמוד ביעדים גורם לה לפעמים לתקשר בצורה תוקפנית, למרות שזו לא הכוונה שלה.

מיכל הקשיבה בתשומת לב ואז הציעה תוכנית פעולה. במשך החודש הבא, הצוות התחייב לתרגל "תקשורת מקדמת" - גישה שמתמקדת בהקשבה פעילה, הבעת צרכים בצורה ברורה ולא שיפוטית, ומציאת פתרונות משותפים.

הם למדו טכניקות חדשות:

1. "אני מרגיש" במקום "אתה גורם לי": במקום להאשים, הם למדו לבטא את הרגשות שלהם.

2. שיקוף: לחזור על מה ששמעו כדי לוודא שהבינו נכון.

3. שאילת שאלות פתוחות: במקום להניח הנחות, הם למדו לשאול שאלות שמעודדות דיאלוג.

4. הכרת תודה: לזהות ולהביע הערכה על מאמצים ותרומות של אחרים.

בהתחלה, זה הרגיש מלאכותי. רונית התקשתה לעצור את עצמה מלהגיב מיד. אמיר מצא את עצמו מתאמץ לדבר כשהיה רגיל לשתוק. אבל עם הזמן, השינוי התחיל להיות מורגש.

באחת הפגישות, כשפרויקט נתקל בקושי, במקום להאשים, רונית שאלה: "מה לדעתכם הגורמים לעיכוב, ואיך אנחנו כצוות יכולים לפתור את זה?" ההפתעה על פניו של אמיר הייתה גלויה. הוא מצא את עצמו משתף ברעיון שהיה לו, אבל פחד לדבר עליו קודם.

ליאת, שתמיד הייתה "המגשרת", גילתה שהיא יכולה להתמקד יותר בעבודה שלה כשהאווירה בצוות השתפרה. היא מצאה את עצמה יותר יצירתית ופרודוקטיבית.

עם הזמן, השינוי היה דרמטי. הפגישות הפכו ליעילות יותר, עם פחות ויכוחים ויותר שיתוף פעולה. הצוות התחיל לסיים פרויקטים לפני הזמן, והאיכות של העבודה עלתה.

אבל ההשפעה הגדולה ביותר הייתה על האווירה. האנשים התחילו ליהנות לבוא לעבודה. הם פיתחו קשרים אישיים, למדו להעריך את הכישורים הייחודיים של כל אחד, והרגישו שהם באמת חלק מצוות.

חצי שנה אחרי, כשהמנכ"ל ביקר בקומה השלישית, הוא כמעט לא זיהה את הצוות. האווירה הייתה קלילה ופרודוקטיבית. הוא שמע צחוק מחדר הישיבות, וראה אנשים עובדים יחד בהתלהבות על לוח משותף.

רונית, שפעם הייתה ידועה בסגנון הניהול הקשוח שלה, סיכמה את זה הכי טוב: "למדנו שתקשורת טובה היא לא רק על מה שאנחנו אומרים, אלא גם על איך אנחנו מקשיבים ומגיבים. זה שינה לא רק את הצוות שלנו, אלא גם אותנו כאנשים."

הסיפור של הצוות הזה מדגים את הכוח העצום של תקשורת מקדמת. זו לא רק טכניקה, אלא גישה לחיים שיכולה לשנות לא רק מקומות עבודה, אלא גם מערכות יחסים, משפחות, וקהילות שלמות. כשאנחנו לומדים לתקשר באופן פתוח, כן, ומכבד, אנחנו פותחים דלת להבנה עמוקה יותר, לשיתוף פעולה פורה, ולהגשמה אישית וקבוצתית.

אני עו״ד ריקי בקבני דומב וכל צוות RDB SPIRIT כאן לרשותכם💜💜💜